מיומניות חברתיות

מ' (בן 25): "חשבתי שהחברים הרנדומליים שיש לי במשחקים הם החברים שיהיו לי כל חיי, ותכל'ס הייתי לבד המון והרגשי די בודד. היה לי קשה לצאת המסך, כי זה שאב אותי. להפתעתי פתאום הבנתי כמה אנשים שווים יש לידי ולא חשבתי שזו אחריות שלי לפנות אליהם. היום אני מבין שאני יכול ליזום ולהכיר ויותר כיף לי בחיים בזכות זה. יש לי ידידים ואנשים שאני יוצא איתם וכיף לי" .

ר' (בת 27): "בגלל שבילדות לא היו לי חברות טובות, חשבתי שגם כמבוגרת לא יהיו לי, אך פעם לא נתתי אמון בנשים. אבל הקבוצה הראתה לי שיש נשים טובות שכדאי לי לסמוך עליהן, והבנתי שלא כולן ביצ'יות כמו הבנות שהיו איתי בתיכון ובצבא. נוצרו לי 2 חברות טובות בקבוצה, והכל בזכות זה שהסכמתי להיפתח ולתת צ'אנס שמשהו טוב יכול לקרות לי " .

ש' (בן 34): תמיד חשתי מרוחק מכולם, בעיקר מההורים ומהאחים שלי. כעולים לארץ, למרות שעלינו לפני יותר מעשור, אף פעם לא הרגשתי באמת שייך ממש לכאן. תמיד היתה לי הרגשה שמישהו בישראל מתקיף אותי, בגלל טון הדיבור של אנשים. היה נשמע לי שהם כועסים ואגריסיביים. אז נסגרתי בפני אנשים. התרחקתי. מהקבוצה למדתי להבין ששפת המקום של ישראל היא יותר קשוחה, ואין לי מה לקחת את זה אישית. התחספסתי ולמדתי לענות לאנשים. אני כבר לא נבהל ולא פוסל כל אחד כי הוא ערס או משהו. הפסקתי לחוב על אנשים במונחים של שחור ולבן. השלמתי עם זה שלא יהיה פה כמו באירופה. כתוצאה מזה התחלתי לצאת עם אנשים מהעבודה, וגם התחברתי עם קבוצת ידידים שלומדים איתי לתואר. יוצאים ביחד למסיבות. אני מדבר עם אנשים עכשיו וכיף לי. חבל שלא עשיתי את הקבוצה הזו לפני הרבה שנים.. מי שהרחיק אותי מאנשים זה אני עם הביקורתיות שלי אליהם.

ט' (בת 31): "ראיתי את כל החברים שלי מתחתנים והרגשתי זקנה רווקה. כבר התייאשתי מדייטים, כי כולם היו נראים לי אגואיסטים שמחפשים דבר אחד. בקבוצה למדתי לקרוא את הסימנים, ולהבין מי מחפש מה, ולהציג כבר בהתחלת קשר שאני מחפשת חברות ביחסים ויחסים רציניים. להפתעתי גברים התחילו יותר לכבד אותי, והיום יש לי חבר כבר 4 חודשים".

ב' (בן 28) "בילדות עשו עלי חרם, ומאז סוג של וויתרתי על הפן החברתי בחיי. תמיד חשבתי שעדיף בלי, אם זה גורם לי כל כך הרבה כאב. מהקבוצה הבנתי שהימים האלו נמצאים בעבר, ושבהווה יש אנשים ששמחים להיות ביחד. שכולנו התבגרנו, ושזו בחירה שלי למי להתקרב. ואני בוחר להתקרב למי שעושה לי טוב, וזה עובד. נתתי צ'אנס לכל מיני אנשים שפגשתי בקורס, והתקבלתי לעבודה חדשה שגם שם יש אנשים נחמדים. היום אני יותר עסוק בסיכוי להתקרב מאשר בלשמור על עצמי ולהתרחק. אני מבין שזו בחירה שלי"