פסיכותרפיה

מהי פסיכותרפיה?

פסיכו- נפש, תרפיה – טיפול או מרפא. לתת מרפא לעולמנו הנפשי. טיפול בפסיכותרפיה מאפשר לתת מקום לעולם הנפש שלנו, שפעמיים רבות מודחק בחיי היומיום. לחשוב את הרגשות שלנו. למצוא את האמת שלנו ולפלס דרך לעצמי האמיתי שלנו, להגיח בתוך המציאות שעוטפת אותנו.

פסיכותרפיה דינמית היא החלק הטיפולי של הפסיכולוגיה.
פסיכותרפיה נלמדת במשך 3 שנים לאחר תואר שני באונבריסטאות ובחוגים לפסיכולוגיה.

שם נוסף לפסיכותרפיה דינמית היא פסיכותרפיה פסיכו אנליטית: פסיכו – נפש, אנליטי – מחשבה. למעשה ניתן לומר שהכלי המרכזי של הפסיכותרפיה מתחולל כאשר אנחנו מתפנים לחשוב על מה שאנחנו מרגישים.

 

 

הפסיכותרפיה החלה בימי פרויד, ששם אור על חשיבות הדחפים בחייו של אדם. שהגדיר את חלקי הנפש – איד, אגו וסופר, והסב לתשומת ליבנו שרב הנסתר על הגלוי בנפשו של אדם.
אחריו הגיעה ביתו, אנה פרויד, ששמה לב שכדי לתפקד, כולנו חייבים להשתמש במנגונוני הגנה. מטרת הפסיכותרפיה בעיניה היתה להביא ילדים ומבוגרים למצב שבו יוכלו לתפקד. לפי כך היא עסקה בעיתור מנגוני ההגנה והגמשתם, כך שיהיו אדפטיביים יותר. כלומר יפפנו לאדם כוחות לתפקד.
אנחנו רגילים לחשוב על יחסים דרך מנגנוני ההגנה שלנו – הדחקה, הכחשה למשל. היו זמנים שמנגוני ההגנה הללו עזרו לנו לשרוד מציאות מורכבת. יתכן שכיום הם כבר פחות אדפטיביים עבורנו, ואפילו עלולים להוות עבורנו מכשול. לתקוע אותנו ביחסים לא מיטיבים, מבלי שנוכל אפילו לשים לב שזה מה שקורה, רק אומללות כללית מורגשת, ולא ברור מה מקורה. לא פעם המחשבה לשנות משהו במציאות, מאיים עלינו מאוד. ואפשר להבין את הפחד משינוי. כל אדם רוצה שליטה על החלטותיו ומחשבותיו. והפסיכותרפיה חותרת בדיוק לזה. האדם עצמו הוא זה שחושב את עצמו ומוצא לעצמו פתרונות חדשים, במקום שבו הפתרונות הישנים הפסיקו לעבוד.

בהמשך עלתה לקידמת הבמה הפסיכואנליטית קליין שהבהירה את תחושת הרדפנות, וההסתכלות על דברים בשחור ולבן. היא הרחיבה את הדיבור על קנאה לסוגיה, ומזור עמוק למורכבויות מסוג זה. היא דיברה על עמדה הסכז"א (סכיזו-פרנואידית), המפצלת בין טוב מוחלט לרע מוחלט. לעומת העמדה הדיכאונית – שהנוטה לאהוב את מה שיש על אך שאינו מושלם. להתעצב על מה שלא מושלם אולם בעיקר לקבל ולשמוח על מה שיש.
בהמשך עלה וויניקוט, הדגיש את העצמי הכוזב: זה המעמיד פנים ומשקר לגבי מה ומי שהוא מרגיש. בזכות עבודתו של וויניקוט, אנחנו למדים איך לשחרר את העצמי האמיתי. כלומר לעזור לאנשים לזכך את מה שהם חושבים, מרגישים ורוצים. ובכך בעצם לתמוך בהם, בדרך לגיבוש זהותם עצמית. ווניקוט דיבר גם על "אמא טובה דיה", ובהקשר זה אנחנו תמיד מרחביים מתייחסים לכך שאפשר להיות "טובים דינו" בכל היבט. למשל תלמיד טוב דיו. אבא טוב דיו. זה עוזר להפחית את הצורך המוגבר בפרפקציוניזם. הוא דיבר גם על תוקפנות בקטע טוב, על שנאה כמקור לחיים ויטאליים, על תנודתיות במצבי רוח ואכפתיות. אבל על כל זה בפעם אחרת..

קוהוט חשב ומצא שפעמים רבות אנו מקבלים בילדות מענה לצרכים טכניים, אך לא לצרכים רגשיים. מתוך כך נוצרת פגיעות, שהוא כינה אותה פגיעות נרקסיסטית. זוהי תחושה של בדידות גם כשנמצאים ביחד עם אנשים. תחושה שאמנם יש נוכחות אך אין נראות. שאמנם צרכים בסיסיים מוגשמים, אך לא צרכים רגשיים. תחושה של ניצול. של רכזבה מתמדת בדברים קטנים גדולים.

קוהוט ראה מענה לתחושות אלו, אשר לפי ראות עיניו הולכות ושוטפות את האנושות, על רקע של העברות בין דוריות, של נתינה נעדרת.
המענה עליו נשענת התאוריה של קוהוט, הלא היא 'פסיכולוגיית העצמי', הינו טיפול שמבוסס על הכרה בצרכים, תיקוף, אמפתיה והיותו של המטפל זולת עצמי – כלומר יחס קרוב ומבין. שמהותו למלא את החסכים, והצורך באדם שמבין אותי ממש. גישה זו רלוונטית כמובן גם לטיפול בילדים וגם לטיפול במבוגרים ובהורים. והיא מהווה קרש קפיצה אדיר, לחיזוק הכוחות נפש עמוקים.

הפסיכותרפיה הדינמית התייחסותית: הפסיכותרפיה התייחסותית מדברת על זה שכולנו כמהים להתייחסות. לקירבה אנושית. והיאמעלה שאלות: מה קורה כאשר האחר מרוחק? מאכזב? לא נגיש? מרגיז? מרוכז בעצמו? מסב לנו סבל? או כאשר הדברים מורכבים ומסובכים?

 

הפסיכותרפיה עוזרת להרחיב את אופני החשיבה על יחסים. מה שנראה לנו פעם כצר וכמעט בלתי אפשרי, מקבל עוד מלא אפשרויות ולאט לאט האופק מתרחב.

בין היתר הפסיכותרפיה נותנת מקום נרחב ליחסי האוביקט, כלומר לאופן שבו אנו רגילים להיות ביחסים, מבחינת סביבה אוירה דינמיקה ותפקידים מופנמים שלקחנו על עצמנו. תפקידים מופנמים לרב אומצו על דינו בילדות, ואז הם באמת קידמו אותנו ואת השתלבותנו במסגרת המשפחתית. כמו כן הפסיכותרפיה מזמנת מרחב להמציא לעצמנו תפקידים חדשים, מותאמים יותר להווה. מטרת הפסיכותרפיה הינה לפנות לאדם כוחות גלויים וסמויים, כדי למצוא דרכים חדשות להתמודד עם אתגרים מוכרים.

 

הפסיכותרפיה מלווה את האדם, באמפתיה רבה, בתהליכים רגשיים. תהליכים שהוא יוצר מתוך מוכנות נפשית שהולכת ונבנית מתוך התהליך. היא מלווה אותו בדרך להשלמה עם בחירותיו. כל התקדמותו נעשית מתוך עצמו. הפסיכותרפיסטית רק עוזרת לאותם רעיונות להגיח, לנבוט ולפרוח. היא משמשת סביבה מצמיחה להתחדשות.

יש עוד הרבה מה לומר ולכתוב על הפסיכותרפיה. פסיכותרפיה של אהבה, של הורות ועוד ועוד. אך נסתפק בזאת לעכשיו, ונעבור לשיטות טיפוליות נוספות.

 

 

טיפול נרטיבי

טיפול נרטיבי מתייחס לסיפורים שאדם בונה במהלך חייו אשר מתארים את עצמו ואת יחסיו עם הסביבה. לפעמים אדם בונה סיפורים שכוללים נרטיבים שליליים – למשל שכולם מנצלים אותו, או שכל מי שהוא יפגוש יפגע בו. אלו נרטיבים שליליים. אימוץ נרטיבים שליליים משאיר את האדם ללא יכולת לראות פתרונות אפשריים לבעיה. טיפול עם אלמנטים נרטיביים, יתן מקום ראשית לסיפור החיים של המטופל כפי שהוא רואה אותו. פעמים רבות אנו מוצאים שיש מוטיבים שחוזרים על עצמם לאורך החיים. תחושות ורגשות, התחלות וסיומים. סוג מסויים של יחסים. הימשכות לטיפוסים מסויימים. וכך אותן תחושות מלוות שוב ושוב בכל קשר. מתוך השיחות בטיפול מתעצב לו נרטיב. לפעמים אנחנו מוצאים שהנרטיס אותו אימת אדם, מותיר אותו חסר כוחות וחסר שליטה. כאילו כח גדול ממנו מכריח אותו להיות באותו מסלול כושל שוב ושוב. על פי הגישה, אין גרסה נכונה אחת של סיפור חיים – אולם, ניתן להסתכל על הדברים מנקודות מבט שונות. וכך בעצם לבנות סיפור חיים אלטרנטיבי ומסתגל יותר, שכולל התבוננות מזווית חיובית יותר. נקודת השקפה שתקל על תחושותיו ותגרום לו למצוא ולהכיר בכוחות שלו. חיבור הסיפורים החדשים נקרא בנייה מחדש (reconstructing) או חיבור מחדש (reauthoring).


על פי גישה זו, הידע על המטופל לא מצוי אצל המטפל אלא אצל המטופל. המטופל הוא לא הבעיה. אלא הבעיה נפרדת מהמטופל. ובעצם ברגע שנגדיר את הבעיה, נוכל להתגייס ביחד כדי להתמודד עימה. למשל ילד שסובל מאלימות. במקום לחשוב על עצמו כאלים, הוא יכול לראות שאלימות היא הבעיה. ועכשיו ניתן לחשוב איך להתמודד עם אותה אלימות. במה ניתן להחליף אותה? אם לאלימות היו מילים, מה היא היתה באה להגיד? איך נוכל ייצג את הצורך שיושב מתחת לאימות ובכך להפוך את אלימות למיותרת?


הטיפול הנרטיבי יחתור לבנות סיפור חליפי, טוב יותר, שנון מענה עמוק לצרכים הרגשיים, בדרכים יותר לגיטימיות ונעימות.

כלים לטיפול ממוקד

EMDR:

EMDR היא גישה פסיכו-תרפוטית עמוקה ביותר וממוקדת. בהיתה ממוקדת היא ניגשת להתמודד עם הבעיה באופן ישיר. היא משלבת כלים בילטארליים (תנועות עיניים, שילוב של שני צידי המח בעזרת מוזיקה, חיבוק פרפר וכיו"ב), ובכך היא משחררת את הלא מודע לחשוף "את רשת הזכרונות", שהביאה אותנו לחשוב כפי שאננו חושבים היום. לדוגמה: אדם שפעם נשפך עליו ספל של תה רותח והוא קיבל כוויה רצינית. יש לו זכרון של כוויה מהספל. בהווה עלול להרתע משתייה חמה וגם להמנע משימוש בספלים. בעזרת הEMDR נוכל לחזור לאותו זכרון, ולמצוא אותו "תקוע" שם בתוך רשת הזכרון. הטיפול (סשן הפגישה) מאפשר לו יחסית במהירות למצוא את כל אותם זכרונות שמתכתבים עם זה, ואת איך שהוא הגיע למסקנה שאסור לו לשתות מספלים. מציאת הזכרון ברשת, עם כל אותם 'מחשבות שליליות' שהוא מספר שאימץ, עוזרת לו להגמיש את המח, ולבדוק האמנם המחבות השליליות שאימץ הן הנכונות לו בהווה. מתוך העבודה הוא מאתר 'זכרונות טובים', כוחות ומשאבים, שיוכלו לעזור למח להתגבר על החוויה הקשה שחווה. משם קצרה הדרך עבור המטופל למצוא מחשבות טובות על ספלים, למשל שהם בכלל לא מזיקים בפני עצמם, ושבסה"כ עליו להיות זהיר עם מים רותחים. משהו שאולי התקשה בו בתור ילד. בדרך זו אנחנו פותרים בעיות קטנות וגם ענקיות של אנשים. הרעיונות איך לפתוח את הרשת למחשבות של התרה – הן תמיד של המטופל. לא של המטפלת. השליטה והיכולת להמשיך או להפסיק תמיד בישי המטופל. טיפול EMDR מתחיל תמיד בחיזוק של משאבי נפש. נותן דגש לכוחות של האדם.


EMDR עושה שימוש בתשתית פסיכונאלניטית וקוגניטיבית התנהגותית.


EMDR עוזר גם במקרים מורכבים ביותר של טראומות קשות, יחסים מורכבים, מחלות, לאחר אסונות, פגיעות מיניו ואלימות. אך לא רק. EMDR עוזר גם במקרים של חרם חברתי, ושל "סתם" יחסים מורכבים שקורים בכל משפחה (יותר אהבו את אחותי מאשר אותי למשל, או שדודתי נפטרה בדיוק כשנולדתי). גם מקרה שקרה עם חבר'ה שפעם ירדו עלי כשישבנו על הדשא ליד הפיצה, יכול להיחוות כארוע מחולל מסלול חיים. כמובן שה EMDR הוא כלי עוצמתי לטיפול גם ב OCD, שכן הוא משלב בין ב ERP והEMDR ובכך טמונה עוצמתו.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי ( CBT):

טיפול קוגנטיבי: מהותה להתמקד בפרדיגמות חשיבה מעוותות, כגון "תמיד..", "אף פעם..", "אף אחד..". לבדוק עד כמה הן נכונות או שגויות. למצוא דיוקים לפרדיגמות חשיבה, כך שיהיו אובייקטיביות או פותחות יותר.
כמו כן, הפסיכותרפיה הקוגניטיבית מציעה מגוון שיטות ודרכים ממוקדות להתמודד עם פחדים וחרדות.
במהלך הטיפול לומד המטופל לזהות מה הן המחשבות שמטרידות אותו, והגורמים שמועררים אצלו פחד. באמצעות שיטות קוגניטיביות, הוא מפנים מחשבות אחרות תחתיהן, ומוצא דרכים לשנות מחשבות שמעוררת חרדה.

בגדול, השיטה מסתכלת על סכמות חשיבה ודרכים להתגמש מתוכן למקומות מעצימים. למשל אדם מפחד לשתות מספל. הטיפול יעלה את השאלה מה יכול לקרות למי ששותה מספל במקרה הכי גרוע? כמה זמן זה ימשך? האם יכול להיות שזה בכלל לא יקרה? אם חושבים דברים טובים על ספל, מה הם יכולים להיות? וכן הלאה וכן הלאה. כמובן שכשחושבים על זה בטקע של ספל, זה עלול להשמע מגוחך. אבל תנסו לחשוב על זה בקטע של יחסים עם ילדים בכיתה, או פחד מג'וקים. זה יכול להיות מאוד חזק ולהתיר פחדים ופוביות.

טיפול התנהגותי: מתמקד בהתנהגות של האדם. והוא יכלול התנהגויות נוכחיות והתנהגויות רצויות. חלק גדול משיטת העבודה תכלול חשיפות (ERP). טיפול מסוג זה דורש השקעה בין הפגישות. מתוך ההתמודדות והחשיפות שנעשות בטיפול, מתאפשר לאמץ דרכי התנהגות חדשות. למשל אדם מפחד מספל, לנסות בתוך חדר הטיפול לגעת ולשתות מספל, ולהיווכח שאכן לא קרה כלום. זה נשמע פשטני, אבל כשלוקחים את זה לדברים שבאמת מפחידים, זה מאוד עוזר, להיות עם מישהו שסומכים עליו, ששומר עליך ומוודא שאתה מוגן תוך כדי שאתה מנסה שנמנעת ממנו תקופה ארוכה.

 

טיפול CBT מתמקד במחשבות כלומר פרשנויות שאנחנו נותנים לדברים ובהתנהגויות – איך שאנחנו מתנהגים. כאשר את שניהם הוא פותח לאפשרויות רבות יותר, ומציע להתנסות במחשבות "אובייקטיביות יותר" או פחות מוטות או מעוותות, וכמו כן להתנסות בהתנהגוות שהתגמול עליהן יהיה מירבי יותר.

פסיכותרפיה אקלקטית

הפסיכותרפיה האקלקטית משלבת בין גישות שונות, כדי לעטוף את המטופל בצרכיו השונים, בתהליך עגול ושלם. ברב המקרים זו הגישה של מכון לב ארי – לאתר את הגישות שהכי רלוונטיות לטיפול ולהשתמש בהן במשולב. ישנם מקרים שבהם נרצה להיות ממוקדים מאוד – ונשתמש יותר ב EMDR ובטיפול קוגניטיבי התנהגותי. ישנם מקרים שמטרות הטיפול הן יותר רחבות, ונרצה לשלב פסיכותרפיה דינמית עם דגשים כאלה ואחרים. בפעמים אחרות המשאלה תיהיה שינוי גישה לחיים, ואז הדגש בטיפול ינתן מהגישה הנרטיבית.

דילוג לתוכן