פסיכותרפיה

קוהוט חשב ומצא שפעמים רבות אנו מקבלים בילדות מענה לצרכים טכניים, אך לא לצרכים רגשיים. מתוך כך נוצרת פגיעות, שהוא כינה אותה פגיעות נרקסיסטית. זוהי תחושה של בדידות גם כשנמצאים ביחד עם אנשים. תחושה שאמנם יש נוכחות אך אין נראות. שאמנם צרכים בסיסיים מוגשמים, אך לא צרכים רגשיים. תחושה של ניצול. של רכזבה מתמדת בדברים קטנים גדולים.

קוהוט ראה מענה לתחושות אלו, אשר לפי ראות עיניו הולכות ושוטפות את האנושות, על רקע של העברות בין דוריות, של נתינה נעדרת.
המענה עליו נשענת התאוריה של קוהוט, הלא היא 'פסיכולוגיית העצמי', הינו טיפול שמבוסס על הכרה בצרכים, תיקוף, אמפתיה והיותו של המטפל זולת עצמי – כלומר יחס קרוב ומבין. שמהותו למלא את החסכים, והצורך באדם שמבין אותי ממש. גישה זו רלוונטית כמובן גם לטיפול בילדים וגם לטיפול במבוגרים ובהורים. והיא מהווה קרש קפיצה אדיר, לחיזוק הכוחות נפש עמוקים.

הפסיכותרפיה הדינמית התייחסותית: הפסיכותרפיה התייחסותית מדברת על זה שכולנו כמהים להתייחסות. לקירבה אנושית. והיאמעלה שאלות: מה קורה כאשר האחר מרוחק? מאכזב? לא נגיש? מרגיז? מרוכז בעצמו? מסב לנו סבל? או כאשר הדברים מורכבים ומסובכים?

הפסיכותרפיה עוזרת להרחיב את אופני החשיבה על יחסים. מה שנראה לנו פעם כצר וכמעט בלתי אפשרי, מקבל עוד מלא אפשרויות ולאט לאט האופק מתרחב.

בין היתר הפסיכותרפיה נותנת מקום נרחב ליחסי האוביקט, כלומר לאופן שבו אנו רגילים להיות ביחסים, מבחינת סביבה אוירה דינמיקה ותפקידים מופנמים שלקחנו על עצמנו. תפקידים מופנמים לרב אומצו על דינו בילדות, ואז הם באמת קידמו אותנו ואת השתלבותנו במסגרת המשפחתית. כמו כן הפסיכותרפיה מזמנת מרחב להמציא לעצמנו תפקידים חדשים, מותאמים יותר להווה. מטרת הפסיכותרפיה הינה לפנות לאדם כוחות גלויים וסמויים, כדי למצוא דרכים חדשות להתמודד עם אתגרים מוכרים.

הפסיכותרפיה מלווה את האדם, באמפתיה רבה, בתהליכים רגשיים. תהליכים שהוא יוצר מתוך מוכנות נפשית שהולכת ונבנית מתוך התהליך. היא מלווה אותו בדרך להשלמה עם בחירותיו. כל התקדמותו נעשית מתוך עצמו. הפסיכותרפיסטית רק עוזרת לאותם רעיונות להגיח, לנבוט ולפרוח. היא משמשת סביבה מצמיחה להתחדשות.

יש עוד הרבה מה לומר ולכתוב על הפסיכותרפיה. פסיכותרפיה של אהבה, של הורות ועוד ועוד. אך נסתפק בזאת לעכשיו, ונעבור לשיטות טיפוליות נוספות.