The Gate – או בעברית "השער" היא גישה עמוקה, חדשנית, וממוקדת תוצאות. שמאפשרת חיבור ללא מודע, לסמוך למודע ועל מודע.
בדרך לבריאות והרמוניה, אנשים מערימים על עצמם מחסומים, קשיים, נדרים, הבטחות ודפוסים שתוקעים אותם במקום. המדובר על דפוסים שחלקם הרסניים. חלקם מתבטאים בגוף כמחלות, חלקם מובילים למערכות יחסים בעלות רמת סבל גבוה. מכל המקום, האדם עצמו נמצא מחוץ "למרכז שלו". והאדם אפילו לא מודע לכך שהוא עצמו זה שמתרחק מהאפשרות להרמוניה. רבים מספרים שנקלעו למצבי חיים קשים מאוד, והשער היא הרכיב שאיפשר להם לצאת מהפלונטר העמוק ורב השנים שצברו בתוכם.
השער מאפשרת גישה לפתיחת חסימות. איך היא עושה את זה?
באמצעות "מערכת ההפעלה". מערכת ההפעלה היא מערכת שמכילה את כלל הידע על האדם, גופו ונפשו, סביבתו, מסלול חיו וכו'.
הטיפול באמצעות השער מזמן לחויה אנרגטית, דרכה ניתן להגיע לפריצות דרך.
אנשים רבים שחווים את "השער" מנסים להבין את החוויה במובנים של שיטות אחרות. הניסיונות שלי להגדיר את מהות גישת השער, קודם כל בשביל עצמי ואחר כך בשביל מטופליי, הביאה אותי לחשוב למה זה קרוב, אך למעשה, כל ההגדרות, אינן מדוייקות. יש בזה משהו שדומה להילינג, אך זה הילינג. מי שעושה את הריפוי זה האדם עצמו בתוך הפעלת המערכת האנרגטית שסביבו. זה לא "רק נפש" ולא "רק גוף", יש משהו מעבר "לנשמה" שנחווית בטיפול.
מדובר בתהליך מטאפיסי, המאפשר שיחרור חסימות עמוקות, חרדות, שינוי דפוסים התנהגותיים.
השער גם שואפת ופעמים רבות מצליחה להביא לכדי הגמשה ושיפור של דפוסים שעוברים מעולם הרגש לגוף, וזיהוי עמוק של סיבות וגורמים לתסמינים גופניים שמקורם לא ידוע. לדוגמה פיברומיאלגיה, מיגרנות, כאבים נטולי סיבה, חולשה, סרטן, חרדה, כאב ועוד ועוד. השער אינה במהותה פותרת מחלות רפואיות, אלא מזמנת את המערכת להאיר את הסיבה "שמעבר" לכך שאדם חלה. ולמאפשרת ריפוי לאותה נקודה.
שיחרור עכבות וחתירה לדיוק רגשי במובן העמוק של המילה. זאת לצד חוללות של דפוסי חיים ובינהם גם דפוסי גופ-נפש חיוביים וכינונם במערכת.
בנוסף TheGate מאפשרת הכנה למצבי עתיד מעוררי חשש, תוך כיוונון לתפקוד מיטבי.
אנשים רבים חווים את השער כחיבור והתעלות למשהו שהוא גדול מהם. משהו במימד מעבר לכאן ולעכשיו, מלא באהבה והכוונה. משהו שמצליח לחבר רבים ביתר דיוק למה ש- 'לכאן ולעכשיו' יש להציע לנו.
תיאור מקרה:
א' הגיעה למאיה לב ארי לטיפול, בגלל שילדיה הבוגרים לא דיברו איתה, בעלה "זרק" אותה, והיא חשה בודדה וכאובה בעולם. היא הרבתה לחלום שהיא הולכת לאיבוד, ומישהו מוצא אותה ומוביל אותה "בבטחה" למקומות אפלים בהם היא חשה סכנה ועל סף מוות. היא פיתחה כאבים נודדים, שלא ידעה מנין באו ולאן הלכו, סחרחורות, עייפות, וקושי להישאר בכל תנוחה. חשה כאב בישיבה, בעמידה, בצעידה, שהחמירו עם היציאה מהבית. וכך מצאה את עצמה שקועה במיטתה מרבית הימים, וניצבה למעשה במצב רוח דיכאוני למדיי.
הטיפול החל באופן שיחתי, בפסיכותרפיה פסיכואנליטית דינמית. במסגרתו יכלה המטופלת להבין מה עובר עליה, מה קרה לה, ולקבל הבנה, אמפתיה, הכלה ותיקוף לכל המאורעות מרובי הניכור והדחיה שחוותה בחייה. היא חשה שהיא יותר ויותר מי היא. בשלב זה הטיפול פנה ל EMDR, ו"ניקה" את מידת ההפעלה של ארועים טרואמתיים בחייה, שכללו נטישות, אלימות רגשית ואף פגיעה מינית.
בשלב שלישי הציעה לה המטפלת לנסות את גישת השער. במסגרת "השער" המטופלת חוותה את עצמה כDOOMED – כלומר שגורלה נחרץ לבדידות והשפלה, וזה לא משנה מה תעשה. היא ביטלה את רצונה בקירבה מתוך פחד מדחיה. השער איפשר לה למעשה להיתנתק מהתלות שלה באישור מדמויות 'אלימות' בחיה – במובן של דפוס שהוכחד. כמו כן, היא הפסיקה לאפשר לכלל האנשים שסביבה "להתל" בה ולעשות עליה מניפלוציות. דפוס שהיה שגור אצלה שנים ארוכות. הדפוס הנוסף שהיא כוננה היה קשור לפתיחת "ערוץ תקשורת" פתוח ומיטיב בינה ובין כלל הסביבה שלה, ובכלל זה הסביבה הגופנית.
היא ביטלה את הצורך בלהנכיח חוסר יציבות, סבל, עצב וחוסר ביטחון בגוף.
כתוצאה מכך חוויית הבילבול שלה פחתה ואף הופסקה. נעלמו הסחרחורות.
בכל פעם שהיא חשה מבולבלת או מובלת היא השהתה את פעולותיה. הקשיבה לקול הפנימי, וכך החלה להנהיג את חייה.
החלה לטייל, לנהוג, ללכת, ואף נרשמה לחוגים והכירה חברות חדשות. מיטיבות.
הכאבים הנודדים פסקו. והיא חוותה את עצמה כנטולת חרדה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.