טיפול דיאדי

מהו טיפול דיאדי?

המילה "דיאדה" פירושה זוג. בטיפול דיאדי מדובר בדרך כלל בצמד הורה־ילד, יחד עם המטפלת.

הטיפול נשען על ההבנה שהקשר עם ההורים הוא אחד המרחבים המרכזיים שבהם הילד מפתח ביטחון, ויסות רגשי, תחושת ערך, יכולת להיעזר באחר ודרכים להתמודד עם העולם.

במקום שההורה יספר למטפלת: "הוא לא מקשיב לי בבית", או שהילד ינסה להסביר: "אמא כל הזמן כועסת עליי" – אפשר לפגוש בתוך החדר את הרגע עצמו.

הילד מפעיל אותנו בדיוק במקומות שבהם הכי קשה לנו

הורות אינה מתרחשת בחלל ריק.

אנחנו מגיעים אליה עם ההיסטוריה שלנו. עם הבית שבו גדלנו. עם הדברים שקיבלנו מהורינו – וגם עם הדברים שנשבענו שלעולם לא נעשה לילדים שלנו.

לפעמים ילד שנצמד מעורר אצל הורה צורך להתרחק.

ילד שמתנגד יכול לעורר תחושה שלא מכבדים אותי.

ילד שבוכה שוב ושוב יכול לעורר חוסר אונים.

וילד שמתרחק יכול לעורר בהורה דווקא צורך עז להתקרב.

וכשמתחילים להבין את המעגל הזה, אפשר גם להתחיל לשנות אותו.

כשהמטפלת הופכת למתרגמת של הקשר

אחד התפקידים החשובים בטיפול הוא לעזור להורה להבין מה עשוי להתרחש מתחת להתנהגות של הילד.

לפעמים הילד אומר "לא אכפת לי", אבל למעשה נפגע.

לפעמים הוא צועק "תעזבי אותי", ובאותו זמן בודק אם אמא באמת תישאר.

לפעמים ההורה מנסה להציב גבול, והילד חווה את הגבול כדחייה.

ולפעמים ההורה מנסה להרגיע, אבל הילד כבר מוצף מכדי לשמוע.

ומה אם הקושי הוא דווקא חברתי?

לא כל ילד זקוק לטיפול דיאדי.

אם לב הקושי נמצא בתוך קבוצת השווים – למשל קושי בהצטרפות לקבוצה, ביישנות, חרדה חברתית, דחייה או חרם – לעיתים מענה שמתמקד במיומנויות חברתיות יהיה מדויק יותר.

יחד עם זאת, היחסים של ילדים עם הוריהם משתתפים בעיצוב האופן שבו הם לומדים להבין את עצמם בתוך קשר: האם אני ראוי לאהבה, האם אפשר להבין אותי, האם האחר יהיה זמין עבורי, ומה קורה כשאני מתקרב, נפגע, כועס או זקוק לעזרה.

בתיאוריית ההתקשרות מתוארים מודלים פנימיים של יחסים שנבנים מתוך חוויות חוזרות עם דמויות ההתקשרות ויכולים להשפיע בהמשך גם על ציפיות, פרשנויות והתנהגות ביחסים אחרים. הם אינם גזירת גורל, אך מחקרים מצביעים על קשר בין איכות ההתקשרות הורה־ילד לבין היבטים של יחסי ילדים עם בני גילם (Bowlby, 1969/1982; Schneider, Atkinson & Tardif, 2001).

לכן, בקשיים חברתיים מסוימים אנחנו מעדיפים פעמים רבות להתחיל דווקא בטיפול דיאדי. לפני שעובדים רק על "איך להסתדר עם ילדים אחרים", אפשר לחזק את המקום שממנו הילד יוצא אל העולם.

הטיפול הדיאדי עוזר גם להורה להישאר קרוב לילד, להבין אותו, לזהות טוב יותר את הצרכים והרגישויות שלו ולהגיב אליהם באופן שמחזק את תחושת הביטחון. זו בפני עצמה מתנה משמעותית נוספת, שיכולה להשתקף אחר כך גם באופן שבו הילד מווסת ומבטא את המזג שלו, בביטחון העצמי שלו ובאופן שבו הוא פוגש ילדים אחרים.

ולפעמים נכון לשלב בין המענים.

המטרה אינה להתאים את הילד לשיטה, אלא להבין איפה מתרחש הקושי ואיפה אפשר ליצור את השינוי המשמעותי ביותר.

L.V.P® וטיפול דיאדי – מה חסר כאן כרגע?

בעבודה עם הורים וילדים אני משלבת גם את החשיבה של L.V.P® – Love-Based Psychotherapy .

במקום להישאר רק בשאלה "מי התחיל?" או "מי לא מתנהג בסדר?", אפשר לשאול:

ומה עם ההורה?

טיפול דיאדי אינו מקום שבו ההורה מגיע כדי שילמדו אותו מה הוא עושה לא נכון.

ההורה הוא חלק פעיל ומשמעותי בתהליך.

גם לו יש צרכים. גם הוא מתעייף. גם אצלו מופעלים פחד, כעס, חוסר אונים ואשמה.

ולעיתים שינוי עמוק ביחסים מתחיל דווקא כאשר ההורה מצליח להבין טוב יותר מה קורה לו עצמו ברגעים הקשים.

זו גם הסיבה שבמהלך תהליך דיאדי יש מקום, בהתאם לצורך, למפגשי הורים ללא הילד.

מי מטפלת?

מאיה לב ארי – פסיכותרפיסטית, מטפלת דיאדית מוסמכת, מטפלת EMDR בילדים ובמבוגרים, מדריכת הורים ומדריכה בכירה למטפלים, מייסדת מכון לב ארי.

אני מטפלת בילדים, בהורים וביחסי הורה־ילד קרוב לשני עשורים, ומשלבת בעבודה חשיבה פסיכודינמית ואינטגרטיבית, טיפול דיאדי, EMDR, דרמה תרפיה ועבודה חווייתית בהתאם לצורך.

אחד החיבורים שאני מביאה לעבודה עם ילדים הוא האפשרות לשלב בין טיפול דיאדי לבין EMDR לילדים, כאשר יש צורך לעבוד הן על הקשר והן על חוויות או זיכרונות שממשיכים להפעיל את הילד.

לצד העבודה הטיפולית אני מדריכה אנשי מקצוע ומפתחת את L.V.P® – Love-Based Psychotherapy.

במכון פועלות גם מטפלות נוספות, וההתאמה נעשית לפי הילד, המשפחה והצורך הטיפולי.