מה העור שלך מנסה לספר לך?

כשאנשים נכנסים לנו מתחת לעור: על אטופיק דרמטיטיס, ריצוי והגבולות שאנחנו מתקשים להציב

מאת מאיה לב ארי, פסיכותרפיסטית וארומתרפיסטית

לפעמים, דווקא באמצע החיים, העור מתחיל לספר לנו סיפור חדש. מופיעים גרד, יובש, אדמומיות והתלקחויות, ואיתם עולה השאלה: מה השתנה בחיים שלי דווקא עכשיו?

אדם בן ארבעים או חמישים, שחי שנים רבות עם עור שקט יחסית, עשוי למצוא את עצמו מתמודד לפתע עם אטופיק דרמטיטיס. העור נעשה רגיש, מגיב, דורש תשומת לב.

אפשר להתבונן בתהליכים הפיזיולוגיים, במערכת החיסון ובמחסום העור. אבל במאמר הזה אני רוצה להזמין אתכם למקום נוסף, מקום שמעסיק אותי מאוד בעבודתי הטיפולית.

אני מתבוננת בעור הפיזי, ובמקביל גם במה שאני מכנה העור הרגשי שלנו. אותו גבול פנימי שבאמצעותו אנחנו פוגשים את העולם, מתקרבים לאנשים, מרגישים אותם, מושפעים מהם, ובוחרים מה נכון לנו לקחת פנימה.

העור הפיזי והעור הרגשי: שני גבולות שמאפשרים לנו לפגוש את העולם

העור הוא אחד האיברים המעניינים בגופנו. הוא מאפשר מגע, קרבה, חום ותחושה. הוא גם יוצר גבול חי ומתוחכם בין הגוף לבין הסביבה.

מחסום עור תקין יודע לשמור על הלחות שבתוכנו, לווסת את המעבר של חומרים ולהגן על הגוף מפני גורמים מגרים.

כשאני פוגשת אדם המתמודד עם אטופיק דרמטיטיס, אני מתעניינת גם בשאלה: איך מתפקד הגבול הרגשי שלו?

איך הוא חווה את האנשים שסביבו? כמה מקום יש לו בתוך מערכות היחסים? מה קורה כאשר מישהו מבקר אותו, דורש ממנו משהו, מצפה ממנו להיענות, או מביע אכזבה?

לפעמים אני מגלה שאותו אדם מרגיש כאילו הסביבה נכנסת לו עמוק מדי מתחת לעור.

אטופיק דרמטיטיס – עור מגורה לעומת עור רגוע
אטופיק דרמטיטיס – ההתלקחות השקטה של העור

מילה שנאמרה בארוחה משפחתית יכולה להמשיך להדהד בתוכו במשך ימים. בקשה של אדם קרוב עשויה לעורר תחושת חובה חזקה. הערה ביקורתית יכולה לחדור עמוק, להפוך לעלבון ולהשפיע על האופן שבו הוא מרגיש לגבי עצמו.

מתוך ההקשבה הזאת אני מתחילה להתעניין במה שקורה בגבול שבין האדם לבין סביבתו, ובאפשרות לפתח שם יותר מרחב, יותר ויסות ויותר חופש פנימי.

כשאנחנו מפתחים "אלרגיה רגשית" לאדם מסוים

לפעמים אנחנו מפתחים מעין "אלרגיה רגשית" לאדם מסוים.

אחרים עשויים להרגיש איתו בנוח, ליהנות מחברתו ואפילו לאהוב אותו מאוד, ואילו בתוכנו המפגש איתו מעורר מתח, פגיעות, עלבון או תחושת הצפה.

ייתכן שאנשים אחרים באותה משפחה, באותה קבוצת חברים או באותו מקום עבודה יאמרו: "על מה את מדברת? אני דווקא מסתדרת איתו מצוין!"

וזה בדיוק המקום שבו כדאי להתבונן.

אותו אדם, אותה התנהגות, אותן מילים, ובכל זאת כל אחד מאיתנו חווה את המפגש אחרת.

אחד ההסברים האפשריים להבדל הזה נמצא בכלים הרגשיים שעומדים לרשותנו. ביכולת שלנו להבחין בין מה ששייך לנו לבין מה ששייך לאדם שמולנו, לסנן את הדברים שאנחנו שומעים, לבחור למה אנחנו נותנים להיכנס פנימה, ולהניח גבול במקום שבו המפגש מתחיל להכביד עלינו.

יש מי שמצליח לשמוע הערה ביקורתית ולהמשיך הלאה. אדם אחר עשוי לקחת את אותה הערה עמוק אל ליבו, להרהר בה במשך שעות ולהתחיל לפקפק בעצמו.

ולפעמים גם האדם שמולנו מפעיל לחץ, ביקורת או ציפיות שמכבידות עלינו. העבודה הטיפולית מזמינה אותנו להכיר גם את מה שמתרחש בקשר עצמו וגם את האופן שבו אנחנו חווים אותו.

כאן מתחילה בעיניי העבודה המעניינת: להבין מה בדיוק מתרחש בינינו, מה קורה לנו מול אותו אדם, אילו רגשות מתעוררים בתוכנו ואיפה אנחנו מאבדים את המקום שלנו.

מתוך ההבנה הזאת אפשר לפתח מסננות רגשיות, יכולת ויסות וגבולות שמאפשרים לנו להרגיש שלמים ובטוחים יותר בתוך הקשר.

ריצוי: מתי ההתחשבות באחר מתחילה לבוא על חשבוננו?

ריצוי הוא חלק טבעי וחשוב ממערכות יחסים. כולנו מתחשבים, מתגמשים, מעניקים ולעיתים בוחרים לעשות משהו כדי לשמח אדם אחר.

בעיניי, השאלה היא שאלת המינון, המידה והבחירה.

האם אני נענה לבקשה משום שאני רוצה? האם אני מרגיש חופשי לבחור? האם יש מקום גם לרצון שלי?

לעיתים אדם מתרגל להיות קשוב כל כך לצרכים של סביבתו, עד שהרצונות של האחרים תופסים את מרכז הבמה הפנימית שלו.

הוא עסוק במה יחשבו עליו, איך יגיבו אליו, האם ייעלבו, ומה יקרה אם יבחר אחרת.

כך יכולה להיווצר סביכות רגשית, שבה הרצונות, הפחדים והתגובות שלנו ושל האחר נעשים שלובים מאוד זה בזה.

בתוך הטיפול אנחנו מתחילים לזהות את המקומות האלה, להקשיב לרצון האישי ולגלות מחדש את האפשרות להיות בקשר מתוך בחירה וחופש פנימי.

כשהנפש מבקשת יותר מקום: סיפור מתוך חדר הטיפולים

אני נזכרת באדם שהגיע אליי לטיפול כשהוא מתמודד עם כמה מצבי עור במקביל. באזורים שונים בגופו הופיעו תופעות שאובחנו כאטופיק דרמטיטיס, פסוריאזיס ותגובות אלרגיות.

עבורו זו הייתה חוויה מבלבלת, מעייפת ומציפה. הוא התקשה להבין כיצד כל כך הרבה דברים מתרחשים בעור שלו באותה תקופה.

אני התעניינתי גם בעולם היחסים שבו הוא חי.

בהדרגה התברר עד כמה הוא עסוק במה שאנשים אחרים חושבים עליו, עד כמה דבריהם חודרים לתוכו, וכמה קשה לו להבחין בין הרצון שלו לבין הציפיות שמופנות אליו.

הוא נטה להאמין שהאופן שבו אחרים מתארים אותו משקף בהכרח את מי שהוא.

כך ביקורת הפכה במהירות לתחושת פגיעה, ובקשה עוררה בו חובה פנימית חזקה להיענות.

בתחילת העבודה הטיפולית ניסינו למפות את היחסים האלה. להבין מה מתרחש בכל מפגש, מה הוא מרגיש, אילו מחשבות מתעוררות בו ומה הוא באמת רוצה.

בהמשך התחיל להתפנות בתוכו מקום חדש, מקום שבו הרצון האישי שלו קיבל יותר נוכחות.

הוא התחיל לבחור מתי מתאים לו להיפגש, למי הוא רוצה להיענות, אילו שיחות נעימות לו ואילו מפגשים מותירים אותו מותש.

לפעמים בחר לומר: "תודה, הפעם אני מעדיף משהו אחר." ולפעמים: "כרגע מתאים לי לנוח."

הוא גם התחיל להציע אפשרויות משלו, ליזום מפגשים בתנאים שנעימים לו ולהרגיש יותר חופשי להיות עצמו.

בתהליך הטיפולי שילבנו גם תמציות LVP ברוקחות אישית, שנקשרו למשאבים הרגשיים שהלכו והתפתחו בתוכו.

באמצעות העוגן האקטיבי הרגשי שנוצר בטיפול, השימוש בתמציות אפשר לו לפגוש מחדש, גם בחיי היומיום, את תחושת הביטחון, את ההקשבה לרצונו ואת החופש לבחור כיצד להגיב לאנשים שסביבו.

כך, המשאבים שגילה ופיתח בחדר הטיפולים קיבלו נוכחות גם ברגעים שבהם נזקק להם במיוחד: בתוך שיחה, לפני מפגש משפחתי או ברגע שבו הרגיש שהציפיות של אדם אחר מתחילות לתפוס את מקומו של הרצון שלו.

חלק ממערכות היחסים נעשו בהדרגה נינוחות יותר. באחרות הוא בחר לשמור על מידה אחרת של קרבה.

לאורך התקופה שבה נפגשנו הוא דיווח גם על שיפור במצב העור. התופעות האלרגיות נרגעו ראשונות, אחריהן האטופיק דרמטיטיס ובהמשך גם הפסוריאזיס.

עבורי, הסיפור הזה ממחיש את האפשרות שנפתחת כאשר אדם מתחיל להבין מה מתרחש בתוכו, לפנות מקום לרצונותיו ולבנות מחדש את היחסים בינו לבין העולם.

כשהאדם מוצא מחדש את המקום שלו בתוך העולם

אחד הדברים המרגשים בעבודה הטיפולית הוא לראות כיצד אדם מתחיל לחזור אל המרכז של חייו.

הוא לומד להכיר את הרגישויות שלו, לזהות מה מכביד עליו, לבחור את המרחק שמתאים לו מאנשים שונים ולפתח מסננות רגשיות שמאפשרות לו לחיות בנוחות רבה יותר בתוך מערכות היחסים שלו.

אפשר לחשוב על כך כמו על מחסום העור. מחסום עור תקין מאפשר מגע עם העולם תוך ויסות המעבר בין החוץ לפנים.

גם בחיים הרגשיים אנחנו מבקשים לפתח יכולת דומה: להיות פתוחים לקשר, להקשיב, להתרגש, לאהוב ולהתקרב, תוך שמירה על תחושת העצמי.

אישה עוצמת עיניים ונוגעת בזרועה, מוקפת בצמחייה ובגווני טורקיז
למצוא מחדש את המקום שלנו בתוך הגוף ובתוך העולם

בעיניי, זהו אחד המקומות העמוקים שבהם הטיפול הרגשי יכול לתרום לאדם המתמודד עם אטופיק דרמטיטיס.

ההתבוננות במערכות היחסים, בדפוסי הריצוי וביכולת הוויסות פותחת אפשרויות חדשות של בחירה, חופש פנימי ורווחה רגשית.

"אנחנו יכולים להיות קרובים לאחרים, ובו בזמן להישאר קרובים לעצמנו."

להקשיב למה שאנחנו זקוקים לו עכשיו

לפעמים, דווקא בתקופה שבה הגוף דורש מאיתנו יותר תשומת לב, נפתחת הזדמנות להתבונן גם בחיים הרגשיים שלנו.

אולי אנחנו זקוקים ליותר שקט. אולי למרחב אישי. אולי לשינה טובה יותר, ליכולת להניח את העומס או להרגיש שיש לנו מקום משלנו בתוך מערכות היחסים.

בטיפול אנחנו נותנים לצרכים האלה מילים, מכירים אותם ומפתחים בהדרגה את היכולת להיענות להם.

ואולי דווקא עכשיו הגיע הזמן להקשיב גם לעצמך?

אם אטופיק דרמטיטיס הופיעה בחייך באמצע החיים, ייתכן שהתקופה הזאת מעוררת שאלות על הגוף, על העומסים שאת או אתה נושאים, ועל המקום שיש לרצונות ולצרכים האישיים בתוך מערכות היחסים.

בטיפול אפשר להתבונן יחד במה שמתרחש בחיים, לזהות דפוסים שכבר הפכו מוכרים מאוד, ולפתח בהדרגה דרכים חדשות להרגיש בטוחים, חופשיים ומחוברים יותר לעצמנו.

מזמינה אותך לפגישה אישית

אם הדברים שקראת כאן נוגעים בחוויה שלך, אפשר להתחיל בשיחה.

נוכל להכיר, להקשיב לסיפור שלך ולבחון יחד את האפשרות לתהליך טיפולי שמתאים לך.

לתיאום פגישה בוואטסאפ

מאיה לב ארי
פסיכותרפיסטית וארומתרפיסטית
מכון לב ארי

לקריאה נוספת

אפשר להעמיק בהיכרות עם גישת LVP – פסיכותרפיה מבוססת אהבה , שפיתחתי מתוך עבודתי הקלינית, ועם האופן שבו אנחנו עובדים עם צרכים רגשיים, מערכות יחסים ותחושת העצמי.

אפשר גם לקרוא על ארומתרפיה ורוקחות אישית במכון לב ארי .

מקורות וביבליוגרפיה

  1. Bion, W. R. (1962). Learning from Experience. Heinemann.
  2. Winnicott, D. W. (1949). Mind and its relation to the psyche-soma. British Journal of Medical Psychology, 22, 69–74.
  3. Suárez, A. L., Feramisco, J. D., Koo, J., & Steinhoff, M. (2012). Psychoneuroimmunology of psychological stress and atopic dermatitis: Pathophysiologic and therapeutic updates. Acta Dermato-Venereologica, 92(1), 7–15.
  4. Nowicka, D., & Nawrot, U. (2019). Contribution of Malassezia spp. to the development of atopic dermatitis. Mycoses, 62(7), 588–596. למקור המדעי .
  5. Sakai, T., & Hatano, Y. (2025). Stratum corneum pH and ceramides: Key regulators and biomarkers of skin barrier function in atopic dermatitis. Journal of Dermatological Science. למקור המדעי .
  6. Royet, J. P., Plailly, J., Delon-Martin, C., Kareken, D. A., & Segebarth, C. (2003). fMRI of emotional responses to odors. NeuroImage, 20(2), 713–728.
  7. Saive, A. L., Royet, J. P., Ravel, N., Thévenet, M., Garcia, S., & Plailly, J. (2014). A unique memory process modulated by emotion underpins successful odor recognition and episodic retrieval in humans. Frontiers in Behavioral Neuroscience, 8, 203.

הבהרה רפואית: התכנים במאמר והטיפול הרגשי והמשלים המתואר בו אינם מהווים תחליף לייעוץ, לאבחון או לטיפול רפואי.