אטופיק דרמטיטיס והקשר בין הגוף לנפש
העור הוא הגבול הפיזי שלנו עם העולם. הוא מגן עלינו מפני מזהמים ומחוללי מחלות. האם ניתן לראות בו גם גבול רגשי? וכשהוא מתלקח, האם זו הזדמנות להקשיב גם למה שמתרחש בתוכנו?
אטופיק דרמטיטיס, המוכרת גם כאסתמה של העור, היא מחלת עור דלקתית כרונית שעשויה להתבטא ביובש, בגרד עז, באדמומיות ובהתלקחויות חוזרות. היא יכולה להופיע כבר בינקות, ולעיתים גם לראשונה בגיל מבוגר.
להתפתחות המחלה עשויים לתרום גורמים גנטיים, פעילות מערכת החיסון, תפקוד מחסום העור והשפעות סביבתיות. מחקרים מצביעים גם על קשר דו-כיווני בין מתח נפשי לבין תהליכים דלקתיים בעור: מתח עשוי להחמיר את התסמינים, וההתמודדות עם הגרד וההתלקחויות עלולה להגביר את המתח (Suárez et al., 2012).
במכון לב ארי אנחנו מציעים התבוננות רחבה לאדם המתמודד עם אטופיק דרמטיטיס. לצד ההיכרות עם התסמינים הגופניים, אנחנו מבקשים להבין את החוויה הרגשית של האדם ואת הדרך שבה הגוף והנפש משפיעים זה על זה.
כשהגוף והנפש מבקשים שנקשיב
אני מכירה את ההתמודדות עם אטופיק דרמטיטיס גם מתוך ניסיוני האישי. לאורך הדרך למדתי לזהות כיצד תקופות של עומס ומתח השפיעו על העור שלי, וכיצד הקשבה לצרכים הרגשיים, לגבולות ולכוחות שלי הייתה חלק משמעותי מתהליך ההחלמה שחוויתי.
החוויה הזאת העמיקה את ההתבוננות שלי בקשר שבין הגוף לנפש.
הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט עסק בקשר שבין הפסיכה (נפש) לסומה (גוף), וראה בהתפתחותן תהליך שלוב (Winnicott, 1949).
גם וילפרד ביון הדגיש את חשיבות היכולת שלנו להבין ולעבד רגשות. היכולת הזאת מתפתחת כבר בינקות, כאשר אדם קרוב עוזר לנו לשאת תחושות מציפות, להבין אותן ולהירגע. בהדרגה אנחנו לומדים לעשות זאת גם בעצמנו (Bion, 1962).
בהשראת הרעיונות האלה, אני מזמינה את המטופלים להתבונן בשיחה שמתקיימת בין הגוף לנפש.
לפעמים אפשר לדמיין את הגוף כאילו הוא שואל: "את שומעת אותי? אולי הגיע הזמן לעצור רגע? לנוח? לשים לב למה שאת צריכה?"
זוהי דרך ציורית להתבונן בחוויה, ולשאול מה מתרחש בחיינו בתקופות שבהן העור מתלקח.
העור כגבול – ומה קורה לגבולות שלנו?
העור מפריד בין הגוף לבין העולם החיצוני ומאפשר לנו לבוא איתו במגע. בהתבוננות הרגשית אפשר לשאול גם על הגבולות שבין האדם לבין סביבתו.
האם אנחנו יודעים לזהות מתי משהו נעים לנו ומתי הוא מכביד? האם אנחנו מרגישים חופשיים לומר מה מתאים לנו? האם אנחנו נותנים מקום לצרכים שלנו גם כאשר אנשים קרובים זקוקים לנו?
לעיתים אדם מתרגל להיענות לציפיות של אחרים, לשאת עומס רגשי ולהמשיך לתפקד גם כשהוא זקוק למנוחה, לקרבה או למרחב אישי.
בטיפול אנחנו מתעניינים בדפוסים האלה ובאופן שבו הם נחווים בגוף. ההתבוננות מאפשרת להכיר את עצמנו טוב יותר ולפתח גבולות שמכבדים גם את הקשרים שלנו וגם את הצרכים שלנו.
אפקט הפרפר: הדפוסים הקטנים שמצטברים
לפעמים כדאי להתבונן גם בפעולות קטנות שחוזרות לאורך היום. שימוש חוזר בסבונים או בתכשירים שמייבשים ומגרים את העור עשוי להכביד עליו. התאמת שגרת הטיפוח עם הרופא המטפל יכולה לעזור לשמור על מחסום העור.
גם בחוויה הרגשית, דפוסים קטנים עשויים להצטבר: להיענות לעוד בקשה, לדחות שוב את המנוחה או להשאיר צורך אישי להמשך. כשהעומס מצטבר, הוא עשוי להשפיע על ההרגשה, על ההתנהגות ועל היכולת להירגע. אצל מי שמתמודד עם אטופיק דרמטיטיס, מתח עשוי להשתלב במעגל של גרד והתלקחות.
אפשר לחשוב על כך כעל "אפקט הפרפר", דימוי להשפעות המצטברות של הרגלים וחוויות. מתוך ההקשבה הזאת אפשר לבחור גם שינוי קטן ומיטיב: רגע של מנוחה, בקשת עזרה, ביטוי של צורך או גבול שמאפשר לנו לנשום.
הצרכים הרגשיים שלנו מתחילים לקבל צורה כבר בינקות
לאורך החיים אנחנו פוגשים חוויות קטנות וגדולות שמשפיעות על תחושת הביטחון שלנו. לעיתים אלה אירועים חוזרים, עדינים לכאורה, שבהם הרגשנו שלא היה מקום למה שעבר עלינו. אפשר לחשוב עליהם כעל מיני-טראומות – חוויות שהיו גדולות מכפי שיכולנו להכיל באותו רגע.
גם הורים אוהבים וקשובים מתמודדים עם עומסים, דאגות וצרכים משלהם. לעיתים הם פנויים פחות ברגע מסוים, ולעיתים דפוסים רגשיים שעברו במשפחה מדור לדור משפיעים על הקשר בלי שאיש התכוון לכך.
תינוקות וילדים צעירים זקוקים לעזרת המבוגרים כדי לווסת רגשות ותחושות. בתוך קשר בטוח וקשוב הם לומדים בהדרגה לזהות את צורכיהם, לבטא אותם ולהירגע.
ילדים בעלי רגישות גבוהה עשויים לחוות בעוצמה את האווירה ואת המתרחש סביבם, בזמן שיכולות הוויסות וההגנה שלהם עדיין מתפתחות. הקשבה לתחושותיהם ועזרה במתן מילים לחוויה מאפשרות להם למצוא בתוכה יותר ביטחון.
בטיפול דיאדי, שבו ההורה והילד משתתפים יחד, אנחנו נותנים מקום לצרכים של שניהם. העבודה מאפשרת לחזק את ההקשבה ההדדית, את תחושת הביטחון ואת היכולת להתמודד יחד עם רגעים של מצוקה.
לאורך שנות עבודתי הקלינית הבחנתי שבמקרים רבים, ככל שניתן יותר מקום לצרכים הרגשיים, לתחושות ולחוויות של האדם, כך נחוותה גם הקלה משמעותית בתסמיני האטופיק דרמטיטיס. אלה תצפיות מתוך עבודתי הטיפולית, והן מעמיקות עבורי את החשיבות שבהקשבה לגוף ולנפש גם יחד.
גם האכילה מספרת את הסיפור הרגשי שלנו
האכילה שלנו מספקת הרבה יותר מהזנה גופנית. ארוחה היא הזדמנות למפגש חברתי, להנאה, ליצירתיות ולהבעת אהבה כלפי עצמנו וכלפי האנשים שסביבנו.
בטיפול הרגשי אנחנו מתבוננים בקשר שבין הצרכים הנפשיים שלנו לבין דפוסי האכילה. האם אנחנו אוכלים מתוך רעב גופני, או אולי מתוך צורך בנחמה, בביטחון, בהרגעה או בפיצוי? האם לפעמים אנחנו מצמצמים את האכילה כדרך לבטא כעס או מצוקה? ומה קורה לדפוסי האכילה שלנו כשאנחנו מוצפים רגשית או מרגישים בודדים?
לפעמים החיבור בין אוכל לרגש טבעי ומשמח. ארוחה חגיגית יכולה לבטא שפע, קרבה והנאה. מתוך ההתבוננות אנחנו יכולים גם לזהות רגעים שבהם האוכל נעשה דרך מרכזית למלא צורך רגשי אחר – למשל צורך במפגש, בשייכות או בנחמה.
זיהוי הדפוסים האלה מאפשר לנו להכיר טוב יותר את הצרכים שמבקשים מענה ולפתח דרכים נוספות לבטא אותם.
המטרה היא להעמיק את ההקשבה לעצמנו, להבחין בין רעב גופני לצורך רגשי וללמוד להזין את הגוף ואת הנפש בדרכים מיטיבות.
גישת LVP – החופש להמציא את עצמנו
אטופיק דרמטיטיס עשויה להיות הסיבה שבגללה אדם מגיע לטיפול. בתוך התהליך הרגשי אנחנו פוגשים את האדם השלם ומבינים את ההקשרים בין הגוף לנפש.
בגישת LVP – פסיכותרפיה מבוססת אהבה, שפיתחתי, אנחנו מתבוננים בצרכים הרגשיים שלא קיבלו מענה ובדפוסים שנוצרו לאורך החיים. משם נפתחת אפשרות נוספת: להמציא את עצמנו מעבר למה שכבר הכרנו.
לעיתים אנחנו ממשיכים דפוסים שספגנו מהורינו, ולעיתים אנחנו מגדירים את עצמנו מתוך התנגדות להם. בשני המקרים העבר ממשיך להיות נקודת הייחוס שלנו.
בגישת LVP אנחנו שואלים שאלה אחרת:
"אם היינו מוציאים לרגע את ההורים שלנו מהמשוואה, מי היינו רוצים להיות?"
זוהי המשמעות העמוקה של חוללות עצמית בגישה: היכולת לגלות אפשרויות של עצמנו שעדיין לא הכרנו, ליצור בתוכנו חוויה חדשה ולתת לה להתגלם בחיינו.
אנחנו מבקשים לעבור מזיהוי החסר אל האפשרות לחוות משהו שעדיין לא היה נוכח – ביטחון, אהבה, שייכות, חופש או תחושת ערך. מעין יצירת יש מאין, שבה אפשרות חדשה מתחילה לקבל ממשות בחוויה הפנימית, במערכות היחסים ובבחירות היומיומיות.
העבודה במכון משלבת פסיכותרפיה וכלים טיפוליים נוספים בהתאם לאדם ולצרכיו. לעיתים משולבות גם תמציות ארומתרפיות ופרחי באך, מתוך התבוננות אישית ורחבה ולא על פי התאמה קבועה בין תמצית לתסמין.
לקריאה נוספת על גישת LVP – פסיכותרפיה מבוססת אהבה
למידע על ארומתרפיה ולבירור התאמה אישית של תכשירים לעור עם אטופיק דרמטיטיס
לפעמים העור הוא תחילתה של שיחה עמוקה יותר
הקשר בין הגוף לנפש מתבטא בדרכים רבות, ובהן גם כאבי ראש, כאבים מתמשכים ותסמינים במערכת העיכול. אטופיק דרמטיטיס היא אחת האפשרויות שדרכן אנחנו עשויים להתחיל להתעניין בקשר הזה.
כשאנחנו מקשיבים לעצמנו, לומדים לזהות את הצרכים שלנו ומרחיבים את האפשרויות העומדות בפנינו, אנחנו עשויים לגלות דרך חדשה לחיות בתוך הגוף שלנו ובתוך העולם.
אם אתם או ילדיכם מתמודדים עם אטופיק דרמטיטיס ומרגישים שהגיע הזמן להתבוננות רחבה יותר, אתם מוזמנים לפנות למכון לב ארי ולבחון יחד אפשרות לתהליך טיפולי.
לפנייה למכון לב ארי בוואטסאפמקורות לקריאה נוספת
- Bion, W. R. (1962). Learning from Experience. Heinemann.
- Shapiro, F. (2018). Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) Therapy: Basic Principles, Protocols, and Procedures (3rd ed.). Guilford Press.
- Suárez, A. L., Feramisco, J. D., Koo, J., & Steinhoff, M. (2012). Psychoneuroimmunology of psychological stress and atopic dermatitis: Pathophysiologic and therapeutic updates. Acta Dermato-Venereologica, 92(1), 7-15.
- Winnicott, D. W. (1949). Mind and its relation to the psyche-soma. British Journal of Medical Psychology, 22, 69-74.
- Winnicott, D. W. (1960). Ego distortion in terms of true and false self. In The Maturational Processes and the Facilitating Environment (1965). Hogarth Press.
- American Academy of Dermatology. How can I find eczema friendly products?